שיחת הדרכה ותיווך לילדים, כדאי שתיפתח בשאלה, שמטרתה להבהיר לנו- המבוגרים מהן המחשבות והדמיונות שמעסיקים את הילד בהקשר של נגיף הקורונה. הילד, כידוע, ניזון מהסברי הגננת/המורה, משיחות עם חברים, ממה ששומע בתקשורת, ומעבד בראשו את הדברים על פי הבנתו הילדית. ועל כן נכון לשאול שאלות מסוג: “האם שמעת משהו על נגיף הקורונה? מה אתה יודע עליו?” או “הגננת/המורה הסביר/ה לכם על הנגיף? מה הוא הסביר/ה?”
מה מסבירים ואיך?
ההסבר לילד יהיה כללי, קצר וענייני, ללא גודש פרטים וניואנסים. אלא אם כן, הילד מבקש הסבר נוסף. יש להתייחס לשלוש נקודות עיקריות בהסבר: מהו נגיף. איך הוא מדבק. איך מתמודדים.
להלן הסבר אפשרי:
מהו נגיף? נגיף או וירוס הוא חלקיק קטנטן בלתי נראה, שכאשר הוא מגיע לגוף שלנו הוא עלול לגרום למחלות שונות. כך גם נגיף הקורונה. הנגיף הזה מדבק, כלומר, הוא יכול לעבור מאדם חולה לאדם בריא ולהדביק אותו במחלה.
איך הנגיף מדבק?
ישנן שלוש דרכים עיקריות להידבקות:
- הימצאות בקרבתו של אדם הנושא את נגיף הקורונה.
- נגיעה במשטח מזוהם שנגע בו אדם הנושא את הנגיף.
- דרך טיפות מהפרשה של שיעול או התעטשות של אדם הנושא את הנגיף.
איך מתמודדים?
ישנה בישראל מערכת בריאות, שמנחה אותנו איך עלינו לנהוג. עם הקפדה על כללים מתאימים, נוכל להתמודד היטב עם הנגיף:
- לכסות את הפה והאף בשעת שיעול או עיטוש. לעשות זאת אל המרפק.
- לשטוף ידיים עם סבון או עם כל חומר חיטוי אחר (כמו אלקו-ג’ל) מספר פעמים ביום. בעיקר לאחר בילוי במקומות ציבוריים, או נגיעה במשטחים ציבוריים כמו: מתקני משחקים, כפתורי מעלית, שולחנות וכסאות במקום ציבורי( לזכור שאין לנו אפשרות לדעת אם המקום נגוע או לא, ולכן כדאי לנקוט באמצעי זהירות).
- להמעיט בביקור במקומות הומי אדם.
ההזדמנות החינוכית שבמצב:
מדובר בתופעה כלל עולמית, בה כל פרט בחברה נושא באחריות לבריאותו האישית, וגם לבריאותה של הסביבה הקרובה והרחוקה שלו. כיוון שכך, נוצרת הזדמנות לפתוח שיח על ערך האחריות כלפי הכלל ברוח דברי חז”ל “כל ישראל ערבים זה לזה” או כמאמר השיר “כולנו רקמה אנושית אחת חיה”. המסר המועבר הוא, שגם אני כילד קטן שותף לאחריות, ובדרך התנהגותי יכול לסייע לשיפור המצב. זהו מסר בעל ערך, מעצים ומחזק.
כללי זהב, שנכונים תמיד ובמיוחד עכשיו:
- לשמש דוגמא אישית בשמירה על הנחיות משרד הבריאות, ובהתנהגות הראויה.
- להעביר מסר ברור, שהמבוגרים והילדים מתמודדים יחד בסיטואציה. למשל: במקום לומר “ילדים, לכו לרחוץ ידיים” או “בואו ארחץ לכם את הידיים”, עדיף לומר “ילדים, בואו נרחץ כולנו ידיים”.
- לא לנהוג באופן אובססיבי בהקניית הרגלי הניקיון החדשים.
- לא להפחיד, לא לאיים, לדבר בנחת ובענייניות.
- זה הזמן להשתמש בהומור, שמסוגל לפרוק מתח, ולגייס לשיתוף פעולה. שמעתי אמא, שמזכירה לילדיה לרחוץ ידיים כך: “קדימה, בוא נעזור לנצח את הקורונה”
ברכת בריאות טובה לכולם
